לפעמים מגיע אלי שבלול, אחד גדול אפילו. נגיד בתיכון כבר. זה שבלול שהתחיל את דרכו כחשופית קטנה וחמודה בכתה א׳ וככל שגדל בנה סביבו קונכיה. הקונכיה יפה, אבל לא רואים מה בפנים. והוא מוגן שם לטעמו. הוא הולך עם הכובע של הקפוצ׳ון בקבוע על הפנים, אינו מחייך ואינו משיר מבט. תנו לו להשתבלל בשקט. לפעמים כשמרגיש קצת בטוח משתרבב לו איזה חיוך פצפון. מאד רגיש ויפה. כשמגיע אחד כזה והוא כבר בתיכון, כולו לבוש שחורים, אנחנו לומדים יחד, ומאד בזהירות אני נושמת לידו כי הוא רגיש. באיטיות הוא מוכן להבין, לתת הזדמנות נוספת להבין, ללמוד ולדעת, כי זה בעצם לדעת את עצמו.
מחכה לשבלולי החורף בסבלנות ואהבה. 🐚