באמצע משחק היום היא צעקה- ״אני לא רוצה כלום, הכל מושלם!״
שיחקנו משחק עם שאלות שיש לענות עליהן מהר ובכנות, כמו- מה את רוצה לעשות עכשיו, מה תרצה לתת לחבר טוב- וכו׳. זה אחד המשחקים האהובים עליה.
ובכמה שאלות היא ענתה את התשובה הזו- ״הכל מושלם, אני לא רוצה כלום״. חייכתי אליה, כי יש יופי בגיל 9 לפני שקופצים לקראת גיל ההתבגרות ומאבדים את השלמות הזו הפנימית שיודעת שהכל מושלם בתכלית השלמות. כשהיא הגיע אלי בגיל 7 היא עוד כתבה סיפורי פיות בספר מיוחד שהבאתי לה. בארבעת החודשים האחרונים היא לא רוצה לכתוב יותר סיפורי פיות, עולם הדמיון הצטמצם מעט… ועולם החשיבה והלוגיקה תפס מקום רחב יותר. ואני יודעת שזה קשור גם אלי, אבל בצניעות ובכנות אני יודעת שזו התפתחות טבעית אל השכל. ועכשיו בגיל 9 היא עוד חווה וצועקת- הכל מושלם! ועוד מעט גם זה ישכח לה באיזה מקום לא מודע והיא תדלג אל גיל ההתבגרות ותמצא שם את פרי גן העדן ותנגוס בו ויבוא בה אותו חיסרון של עולם המבוגרים המחפשים את האושר, את אותה השלמות.
זו שמחה גדולה מהולה בעצב קטן לחוות גדילה של אדם, בן אנוש. כמה יופי יש בעולם. ואת צודקת, תודה שירה תלמידה חכמה שלי שהזכרת לי-
אני לא צריכה כלום, הכל מושלם.