ילדונת הגיעה אלי בפעם הראשונה, על הראש קשת עם אוזני חתול, עיניים חומות וגדולות. קשה לה לקלוט את האותיות בכתה א, ואת הניקוד בכלל לא יודעת. אז ניסיתי לשחק איתה ליד השולחן, לא היתה התלהבות. ניסיתי לשחק במרחב משחק עם קפיצות, עדיין אין התלהבות. הצעתי שנצא החוצה לחצר ושם בדרכים יצירתיות ניסיתי להציג בפניה את האותיות… עדיין אין … התלהבות. אז חזרנו בחזרה פנימה, ואמרתי לה: חמודה, שבי רגע עם אמא. והלכתי לארון חומרי היצירה שלי, סידרתי אותם על השולחן. בואי רגע הצעתי לה, והיא באה סקרנית ומלאת חן. כאשר פתחתי בפניה את ספר האותיות שהיא תכתוב ותעטר באומנות ראיתי במבט אחד מעיניה החומות איך, הנה זה בא… חום, התלהבות וההתרגשות הזו שרואים רק כאשר עושים טוב למישהו.
את האות שכתבה, הדביקה וציירה היא יודעת כעת היטב. בסיום הזמן המשותף שלנו היא לא רצתה ללכת. כי כשזה טוב, זה הכי טוב…
Comments