בצהרים הגיעה ילדונת חדשה, פוסעת בשביל לביתי בשמלה מתנפנפת ומתחתיה טייץ, שיער חום, עיניים חומות ועדינות מופלאה. בדרך כלל אני מתחילה במשחק עם ילדים חדשים אבל משהו בה אמר לי שהיא באה לדבר את עצמה. אז שוחחנו כמה דקות, על הגן שהיא משחקת בו רק עם בנות, על בית הספר שבשנה הבאה תעלה לכתה א׳ והיא מתרגשת. ואז שיחקנו ולמדנו כמה אותיות ושוב שיחקנו והנה באחד המשחקים היא אומרת לי- את לא ניצחת כמה פעמים, אז ידעתי מה התשובה אבל נתתי לך להגיד ולנצח…
הסתכלתי עליה ואמרתי- את יודעת איה חמודה… את מאד מתחשבת. אבל אני לא עצובה כשאני מפסידה לתלמידה שלי, להפך, אני שמחה. ושתדעי שמותר לך לנצח, תנסי.
במשחק הבא היא ניצחה קצת יותר…
ואחר כך היא שאלה שאלה כמה ילדים יש לי והתפלאה שאין לי בת. אמרתי לה שאכן חבל לי שאין לי בת. והוספתי כשלבנים שלי יהיו בנות זוג הן תהיינה הבנות שלי.
היא הסתכלה עלי בעניין והתרגשות ואמרה- כמו רות?
עניתי, כן… כמו רות.
(לא ידעתי שאני נעמי, חשבתי לעצמי תוך כדי השיחה. )
ולאיה אמרתי- ״באשר תלכי אלך״, את יודעת… דויד המלך הוא מצאצאיה של רות.
כן, היא אשה טובה מאד, ענתה איה.
חייכתי אליה בעדינות.
והיתה בינינו קול דממה דקה.

Comments