חנוך לילד על פי דרכו

ילד שמשחר ינקותו חולה על חרקים וזוחלים.

ואני? מקסימום שהחזקתי ביד עד שילד מספר אחד הגיע היתה- 🐞 מושית.

אז זה התחיל בגיל שנתיים כשבזריזות של יליד בג׳ונגלים של אפריקה הוא היה תופס לטאות גדולות יותר ממנו ומביא אותן הביתה לכמה ימים. זה המשיך בגרביל, אוגר סיבירי, אקווריום עם דגים אקזוטיים, מקלונים בטרריום מיוחד (יש כזה דבר!), ארנבות, לטאה ויאטנמית כלשהי, שפנים, כלבת לברדור שהוא בחר, 4 חתולים (הרביעי עוד איתנו), ציפור קנרי, תוכי מדבר….

נשבעת שבשלב כלשהו הרגשתי שהחיות מגדלות אותי ולא אני אותן. 🐾🐾

היתה בקשה ללול תרנגולות שנאלצתי לסרב לה בשל התחשבות בשכנים. היתה הצעה לאווזים שישמרו על הבית (מסתבר שהם תוקפנים יותר מכלבים) סרבתי בנימוס. היתה הצעה לגדל סוס- שלחתי אותו ללמוד רכיבה בגיל 3.5! ומאז הוא לא חזר הביתה מהחווה… מושקע שם חזק.

זה המשיך ברכישת שני ספרים- מגדיר חרקים ומגדיר זוחלים. המגדירים האלה עבדו קשה…

ואת פנחס אמתי שכתב את מגדיר החרקים נראה לכם שלא נסענו לפגוש בירושלים?! נסענו… 🐢

מודה שלא הסכמתי בשום אופן לגדל תיקנים בבית כי הם דוחים בעיני ולא הסכמתי לגדל נחש כי הוא אוכל עכברים קפואים שיש להפשיר וכזה דבר לא יכנס אלי הביתה 😂

ואז- הוא גדל קצת ובכל מקום שטיילנו בעולם הקדשנו לפחות יום אחד לטיול בגן חיות (עצום מימדים! זה לא יאמן כמה קילומטרים אפשר ללכת בגני חיות האלה ברגל) באקווריומים מיוחדים של 360 מעלות, ברכיבה על פילים, בהאכלת ג׳ירפות, בצפיה בדולפינים…. התעייפתם?!! 🐎

הנה שלח לי בבוקר הילד שלי שהיום הוא חייל את התמונה הזו וכתב-

תראי אמא, פרפר…

(המיומנות לתפוס חיות עדיין טבועה בו…)

בלב מפעמת עדיין אותה אהבה, זו שמניעה אותו לחיים.